קָפִּיטָלִיזם
"ההרגל הרע הטמון בקפיטליזם הוא חלוקה לא שוויונית של עושר.
המעלה הטבועה בסוציאליזם היא חלוקה שווה של סבל."
ווינסטון צ'רצ'יל, בית הנבחרים, 22 באוקטובר 1945.
מה פירוש קפיטליזם?
הקפיטליזם נתפס לעתים קרובות כמערכת כלכלי שבו שחקנים פרטיים מחזיקים ושולטים טובין בהתאם לאינטרסים שלהם, וכי ההיצע והביקוש קובע באופן חופשי מחירים בשווקים, "הדרך הטובה ביותר לחברה". המהות של הקפיטליזם היא השאיפה לרווח. אדם סמית, פילוסוף מהמאה ה-18 שנחשב אצל מספר כלכלנים לאבי הכלכלה המודרנית, אומר:
"זו לא הנדיבות של הקצב, הטבח או האופה שאנחנו מחכים לארוחת הערב שלנו, אלא יותר נכון מהטיפול שהם נוקטים בחיפוש אחר תועלת משלהם".
בחילופי דברים מרצון, שני הצדדים מחפשים כל אחד את היתרון שלו, אבל אף אחד מהם לא יכול להשיג מה שהוא רוצה בלי קשר לרצונות של האחר. זהו מצב אנוכיות רציונלית שיכולה להוביל לשגשוג כלכלי. בכלכלה קפיטליסטית, ההון קבוע (מפעלים, מכרות, מסילות ברזל וכו') יכולות להיות בבעלות ובשליטה של שחקנים פרטיים בשווקים, עבודה קונים תמורת שכר, רווחי הון הולכים לבעלים פרטיים, והמחירים קובעים את ההקצאה של הון והעבודה בין השחקנים המתחרים.
בעוד שהקפיטליזם בצורה כזו או אחרת הוא הבסיס של כמעט כל הכלכלות כיום בעולם, הוא רק אחת משתי הדרכים העיקריות להסתכל על הארגון הכלכלי במשך רוב המאה הקודמת. האחר הוא הסוציאליזם, שיטה שבה למדינה יש את האמצעים לכך שהייצור והיכן המיזמים הציבוריים מבקשים למקסם לא לו דווקא את הרווחים (ההון) אלא את הרווחה של העובדים וההרגשה הטובה החברתית.
זה במאה ה-18, שהקפיטליזם התעשייתי החל לפרוש כנפיים, אך ההפרדה בין עיר לכפר נתנה התחלה מכרעת במאה ה-16.
הבנת הכלכלה של המאה ה-21 בקצרה
לסיכום קצר, הקפיטליזם היא מערכת כלכלית שבה אמצעי הייצור שייכים לחברות פרטיות או ליחידים. בתוך מערכת זו שולט ההון הפיננסי ומחירי הסחורות נקבעים על ידי השוק שרוצה להיות חופשי. רווחים מנוצלים על ידי מנהלי חברות אלו או על ידי בעלי מניות שמשקיעים בהן.
אתגרי הקפיטליזם:
האם עלינו לייחל למותו של הקפיטליזם כפי שאנו מכירים אותו היום או לשנות אותו? שאלה זו, הנשאלת ללא הרף במהלך משברים, עלתה מחדש במהלך מגפת קוביד-19 שחשפה את גבולות המערכת היפר-מונדיאלית של החברות שלנו. למעשה, הקפיטליזם מעורר לעתים קרובות ויכוחים ערים בקרב מומחים, וחושף אכזבה מהמערכת הכלכלית הזו, שנמצאת במקורו של מעגל שגשוג חסר תקדים בתולדות האנושות ואשר עד היום סיכלה את כל התחזיות שהכריזו על סופו.
המערכת הכלכלית של היום, נמצאת בסוף הקו האדום שלה אם היא לא תתמודד עם שלושה אתגרים מרכזיים: אי שוויון, חוב ושינויי אקלים.
הפרדוקס גדול. בעוד המדדים הגדולים בבורסה רשמו עליות שיא במהלך ב-2019 (ו-2021 מאז הקוביד-19), השאלות הולכות ומתגברות לגבי היעילות של הקפיטליזם ואפילו לגבי עתידו. הביקורת האחרונה מגיעה מאחד ממקדשי הקפיטליזם: הפורום הכלכלי העולמי.
מייסד ויו"ר שלה, קלאוס שוואב, כתב בדו"ח "Davos 2020" שלו, שבו הוא מותח ביקורת על "הקפיטליזם של בעלי מניות"; "למרות שהוא עודד צמיחה ויצירת מקומות עבודה ברחבי העולם, מודל פיתוח זה העדיף את תעשיית הערפדים הפיננסיים ואת אסטרטגיות הטווח הקצר".
ונכון לומר ולציין כי, המערכת הכלכלית שלנו נמצאת למעשה בסוף הקו האדון שלה אם היא לא תתמודד עם שלושה אתגרים עיקריים: אי שוויון, חוב ושינויי אקלים.
אי השוויון נותר גבוה במדינות מתעוררות ומתפתחות, כפי שמעידה המדד של ג'יני (Gini coefficient). עם זאת, במדינות מתועשות בעיית אי השוויון מעוררת את הוויכוח הסוער ביותר. היא התגבשה סביב התרוששות מעמדות הביניים, וגרמה להתעוררות מחודשת של פופוליזם, שנאת זרים ופרוטקציוניזם.
הגורמים למשבר זה מזוהים בבירור: חיסול התעשייה המקומית עקב תחרות מאסיה ובעיקר מסין; קיפאון בשכר; עליית מחירי הדירות וכו'. אחד הסמלים של אי-השוויון ההולך וגובר הוא עליית מחירי הנכסים הפיננסיים, אשר נהנים בעיקר רק ה-10% העשירים ביותר בעולם בלבד! התפתחות זו היא תוצאה של המדיניות המוניטרית וספירלות החובות המסוכנות הללו.
Gini coefficient
אנחנו מגיעים בדיוק לאתגר השני: היגיון החבות הנוגע לגופים ציבוריים ופרטיים כאחד.
בעבודה מאז שנות ה-80, הוא משמש כפיצוי על צמיחה חלשה מאוד במדינות במערב. מדינות ממשיכות ללוות כדי לשמור על מאגרים חברתיים, לסבסד ולחלץ מגזרים אסטרטגיים ומספקי מקומות עבודה. חברות גדולות משתמשות במינוף לרעה כדי להמשיך להתרחב ולרכוש בחזרה את מניותיהן על חשבון הציבור.
לבסוף, הלוואות צרכניות הפכו לנוהג נפוץ עבור משק י בית רבים (פצצה מתקתקת). ללא קשר לסוג השחקן הכלכלי הנחשב, חסכון והשקעה מוקרבים. העדפה זו לטווח הקצר היא טראגית מאוד: היא משקפת בפשטות את אופק זמן הפיתוח המוגבל לעשור או שניים בלבד!
בהקשר כזה, איך נוכל להיות מופתעים מכך שאיננו מסוגלים לקחת את המדד של סיכון האקלים שגודל מחודש לחודש?
בשל שלושת האתגרים הללו, הקפיטליזם נאלץ להשתנות מהר מאוד. מדובר על ייזום האטה של הצמיחה הבינלאומית ו"פיחת מינוף" של כלכלות המדינות המערביות, תוך הפיכת המעבר האקולוגי להצלחה.
מהלך זה, דורש מידה חסרתתקדים של שיתוף פעולה בין מדינות גדולות בעולם ומאמצים חסרי תקדים מצד עסקים.
למגזר הביטוח שנפגע כפליים בגלל ריביות נמוכות מאוד ושינויי אקלים, יש כמובן תפקיד מוביל בטלטלה של העולם הפיננסי והממשלות.
לבסוף, הצרכנים חייבים להפוך לאזרחיים פעילים לצמיחה בת קיימא ולדרוש ממשלתם להגיב בהתאם. המשימה מבטיחה להיות מרתיעה.
Center Institute
of Finance & Economics