המדינה וחובותיה

מבחינה  היסטורית, בעיית  החוב  הציבורי  היא  מקורו  של  המדע  הכלכלי  שכן "כלכלה פוליטית" פירושה  מבחינה אטימולוגית "ניהול המדינה".

בקיצור, מה המשמעות של חובות המדינה?

?In short, what is the state debt

חוב המדינה נובע מהצטברות של גירעונות תקציביים. ואכן, כאשר ההוצאה של תקציב המדינה גדולה מההכנסות של אותו  תקציב, למדינה  נשאר  בעיקר  רק  את האפשרות  ללוות  כסף  מהשווקים הפיננסיים על מנת לדאוג להוצאות אלו. אך זהו הסבר קצר וולגרי בלבד, כמובן.

במילים  פשוטות  יותר, החוב  של  המדינה  הוא  גם  סך  ההלוואות  שהאחרונה  לווה  או  שהיא ערבה להן ושגובה החוב (כלומר סך ההלוואות) נובע מהצטברות הגירעון הממשלתי.

כדי  להבין  טוב  יותר  את  ההיגיון  וכיצד  זה  עובד, בואו  נראה  מה ההבדלים בין גירעון תקציבי לחוב הממשלתי?

הגירעון התקציבי: (The budget deficit)

הגירעון  התקציבי  הוא  המצב  בו  ההכנסות מתקציב המדינה נמוכות מההוצאה. לכן זהו מאזן שלילי. וכדי לממן את הגירעון שלה, המדינה מחויבת ללוות בשווקים הפיננסיים.

חוב המדינה: (State debt)

חוב המדינה מגדיר את כל ההלוואות שהמדינה לווה, מהן סכום החוב (סך כל ההלוואות) שנובע מהצטברות גירעונות במדינה.

תזרים תקציבי: (Budgetary flow)

הגירעון  התקציבי  הוא  זרימה, כלומר  כמות  כלכלית  הנמדדת  במהלך  תקופה  מסוימת (באופן כללי, שנה), בעוד שהחוב הוא כמות של כסף, כלומר כמות כלכלית, הנמדדת בנקודה מסוימת.

לפי כך, שני  הנתונים  הללו  אם  כי  שונים, קשורים  זה  בזה: זרימת הגירעון התקציבי מזינה את יתרת החוב, אשר בתורו פועל על רמת הגירעון על ידי הגדלת הריבית המשולמת, שהיא הוצאה תקציבית נוספת גם כן.

באופן כללי, כלכלנים (שמכינים  לנו תרשימים כלכלים רק מהמשרדים שלהם, ושמעולם לא נמצאים בשטח), מספרים לנו  ובכך  מפחידים  פוליטיקאים (פוליטיקאים שכבר די חסרי השכלה כיום - מכל המדינות ללא יוצא מן הכלל) שרצף הגירעונות  גורם  לגירעונות  חדשים. (אכן, על ידי ניפוח החוב, הוא יכול לגרום לאפקט של "כדור שלג"), ושזה מסוכן מאוד, עד  כדי  כך שמדינה (ריבונית כלכלית - כמובן, לכן אני לא מדבר על המדינות של האיחוד האירופי שאיבדו את הריבונות הפיננסית שלהם), עשויה  להגיע  לנקודה  שבה  כבר  לא  תוכל  לפרוע את חובותיה ודה-פקטו לפשוט את הרגל

 

בכן, תנו  לי  ליידע  וללמד  אתכם  את  ההפך. (מה שאף אוניברסיטה  לא ילמד אתכם). שכן, מדינה  יכולה  להיכנס לחובות (בצורה סבירה ומבוקרת כמובן) ולא לפשוט את הרגל.

להלן  שלוש  הקטגוריות  החיוניות  שמדינה (מאוזנת מבחינה פוליטית וכלכלית) יכולה  להרשות לעצמה חובות, מבלי לפשוט את הרגל. הרשו לי להסביר לכם.

Here  are  the  three  essential  categories  a state (politically and financially balanced) can afford debt, without ever going bankrupt. Let me explain to you.

1 - הבנק המרכזי (או הפדרלי). 2 - השקעות. 3 - איזון סחר החוץ.

1 - Central Bank (or Federal). 2 - Investments. 3 - Balancing foreign trade.

מלבד   תקופת  ה- Covid-19,  ונגד   דעת   רוב   הכלכלנים,   אני   סבור   כי   מדינה   יכולה    וחייבת    לאפשר  גירעון (חובות)   הנע  בין   12% - 15% מהתוצר   שלה,  אם  היא   מכבדת   את  התנאים  הבאים  ושימוש  שִׁיטָתִי

Systematic and  methodically  בשלוש הקטגוריות המופיעות למעלה. (כמובן שחשוב  להתייחס ל -12% -15%, כאחוז גבול שאסור לחרוג ממנו).

------------------------------------

"Ultimo, oeconomica materia logicae est"

Jerome Dunajewski

------------------------------------

 

1 - תפקידו של הבנק המרכזי בחובות של המדינה: (The role of the central bank in government debt)

למרות  שנושא  הקשור בין  פשיטת הרגל הפיננסית של מדינה והבנק המרכזי מעט מורכב, עדיין אנסה להסביר זאת בפשטות האפשרית.

עד  תחילת  שנות  השמונים, רוב מדינות באירופה  למשל, ליוו  מהבנקים  המרכזיים  שלהן  בריבית  נמוכה   מאוד. (מה שעושה ארצות הברית של אמריקה עד היום), וכאשר  המדינה  לא  הצליחה לפרוע  את חובותיה, הבנק המרכזי היה מוחק את החוב או רובו מספריו. וככה עבדה הכלכלה במשך עשרות ועשורים שנים. באירופה  הופסקה מדיניות  זו  עם  הקמת הקהילה  האירופית, שהחליטה  לאסור  על  כל  הבנקים  מרכזיים  לתת  הלוואות  לממשלות  שלהם. וכיום  כל  מדינות  באירופה  מחויבות כעת ללוות בשווקים הפיננסיים, או ליתר דיוק מבנקים פרטיים בעולם ובריביות גבוהות לפעמים. (למעט כאשר הריבית היא 0 כפי שהיא כיום, ומזה כבר יותר מ-2/3 שנים).

כמובן, שמדינה  עצמאית  כלכלית  שרוצה  ליהנות  ממדיניות  כלכלית זו יש תנאי, (ולא כמו מדינות באיחוד האירופי, שאיבדו את כל העצמאות הכלכליות), היא מחויבת לפעול לפי הכלל הבא:

לדאוג ולשמור שהכנסות היצוא היו גבוהות יותר מהוצאות היבוא רוב השנה. (במילים פשוטות, תעשייה מקומית חזקה - ולא רק  בהייטק, שאגב אינו  נלקח בחישובים  החשבונאי בעולם  הסחר-חוץ). זהו ה- B. A-BA. במילים אחרות 100 <CCR. תשכחו מכל מה שאמרו ולמדו אתכם, ראשית עלכם לדעת כי הבנק המרכזי אינו יכול לפשוט את הרגל אם המדינה לא מחזירה את חובותיה. (הלוואות).

Forget everything you have been told and learned, you must first know that the central bank cannot go bankrupt if the state does not return its debts to it.

-----------------------------

Export revenues must be higher than import expenditures

זה  עתה  למדנו  כי  כל  מדינה  המנהלת  חשבונות  פיננסיים  העומדים בכללים ומבוקרים באופן קבוע, יכולה ללוות מהבנק    המרכזי   שלה,  מבלי   שתצטרך   ללכת   לבנקים   פרטיים    בתעריפי   ריביות   שנתיים    יקרים    מדי. כמובן  שכל  זה  נוגד  את  מדיניות  רייגן-מרגרט תאצ'ר, הליברלים  החדשים  מימין  ומשמאל והקפיטליסט הקיצוני.

Margaret Thatcher: "There is no such thing as society." (Septembre 1987)

אך למרות הכל, המדינה יכולה להמשיך ללוות מהבנקים הפרטיים ולקבל מטרייה מסוימת מהבנק המרכזי והנה  איך:

כאשר  המדינה  מלווה  כספים  מהשווקים (בנקים), עליה להחזיר אותם, בריביות  גבוהות  במיוחד  ובתאריך(ים)  ספציפיים.

 

וכך באופן כרוני זה עובד

קודם כל חשוב מאוד לדעת ולזכור שמדינה אף פעם לא מחזירה הלוואה, אלה אך ורק את הריבית וכך בלולאה אינסופית, ואז היא מחדשת בהלוואה חדשה שמסירת את ההלוואה הקודמת, וזו מתחדשת לאחר תשלום הריבית על ההלוואה החדשה, וכן אלאה וכן אלאה...בלולאה אינסופית.

עכשיו בואו נראה מה תפקידו של הבנק המרכזי (או הפדרלי) בסחרור הזה. 

כאשר  מדינה  מוצאת  את  עצמה  באי  יכולת  לשלם את חובה ואינה מסוגלת לעמוד בהתחייבויותיה במלואן או בחלקן כלפי נושה    (הבנק   שהלווה   לה   את   הכסף),  היא   פונה    לבנק    המרכזי    שלה   בבקשה   לשלם   עבורה    את   החוב.

(תוך כדי התמקחות על ריבית נמוכה יותר). ברגע שהחוב נפרע על ידי הבנק  המרכזי, רוב  הזמן  חלק  מהחוב  ולעיתים  כל החוב, נמחק  מהספרים. כמובן  שמהלך  שכזה  גובה  מחיר  ומעל  לכל  דורש  תנאים ייחודיים. על מנת להיות מסוגל לקנות בחזרה  את  החוב/ות של  המדינה, לבנק  המרכזי  חייבים להיות משאבים (נכס של מזומנים) בדולרים ברזרבה, אך החיסרון הוא  שרכישה / קניית  של חוב/ות מקטינה בגדול  את  אותו  הנכס / המשאבים  הכספיים  שברזבה  של הבנק. ולכן, לא ניתן לעשות כך לעתים קרובות.

אבל קיימות דרכים אחרות לממן את החובות. זכו, יתרות  מטבע  חוץ  הן  נכסים  המוחזקים  על  ידי בנקים מרכזיים במטבעות זרים או בזהב. חשיבותם הכלכלית משתנה מאוד  בהתאם  למצב  במדינות  שונות. אם למדינה יש גירעון סחר (היבוא גדול מהיצוא), עליה למצוא דרך לממן את הגירעון הזה. מימון  זה  יכול  להתבצע   גם  על  ידי  באמצעות  הלוואות  ממדינות   אחרות  או   על   ידי  מכירת   נכסים   מקומיים 

(מניות, נדל"ן וכו' - דבר אחרון לעשות ושאינו מומלץ בכלל).

לסיכום  פשוט  ועל  מנת  לסכם  את  מאמר  זה  ולהבין  את  הסיכונים   ארוכי  הטווח  שיכולים   להיות,  הנה  הסבר   קטן:

על  ידי  פישוט  ההיגיון, נוכל  להשוות  מדינה לאדם. אדם שמוציא יותר ממה שיש לו בהכנסה, כמו מדינה עם גירעון מסחרי, יכול ללוות את הכסף הדרוש לתשלום הוצאותיו, למכור חלק מהונו או לטבול בחסכונותיו.

אם  מדינה  נקלעת  למצב  בו  מדינות  או בנקים אחרים אינם רוצים עוד לממן את הגירעון המסחרי שלה (מחשש שלא יקבלו את הכספים שלהם בחזרה) והיא מיצתה את יתרות המט"ח שלה, היא נקלעת  למצב של משבר מאזן תשלומים. במקרה  זה עליה לצמצם את היבוא  כי  אין  לה יותר את האמצעים לשלם עבורו (הדבר  עלול  לגרום  לפיחות במטבע שמייקר את היבוא או לירידה בהוצאה הציבורית  המגבילה את הצריכה ולכן את היבוא). מצב שכזה מלווה אז בצניחה בצריכה ובהשקעות ומכאן בירידה בצמיחה ובעלייה באבטלה.

אם  נשווה  בין מדינה לאדם, משבר מאזן תשלומים יהיה מצב שבו אדם מוציא יותר ממה שיש לו הכנסה אבל לא יכול למצוא מלווה ומיצה  את  כל חסכונותיו. במקרה  זה, אדם זה יאלץ להפחית לפתע את צריכתו, להורדת רמת  חיים  ואף  להכריז על עצמו כפושט רגל.

Modern Architecture
ALPHA_edited.jpg

Center Institute

of Finance & Economics