החזרת התעשייה

עלייתו של Made in Local, הן במונחים של ייצור תעשייתי ואנרגיה, משאבי חומרי גלם ומזון, וה"דמדומים" של מודל Made in the World והייצור המורכב של לגו בתוך המשחק, שעוררה כלכלנית של ה-MIT סוזן ברגר, עם שרשראות ערך גלובליות מתוחכמות, שנראה כאילו כפה את עצמה. ואכן, נראה כי ייצור גלובלי מפנה את מקומו לייצור על פי דרישה וממוקם קרוב ככל האפשר לצרכנים.

​

ואלה לא בהכרח חדשות רעות, שכן מודל Made in Local הזה צורך פחות משאבים המבוססים על אנרגיות פחות עתירות פחמן ומתחדשות יותר ויותר, בעוד שעם המהפכה התעשייתית, והכניסה לעידן הפחמן, המעבר התרחש מציוויליזציה של מחסור לציוויליזציה של שפע.

​

צמיחה דמוגרפית מניחה ניצול של מלאי משאבים... שלמרבה הצער, הולך ואוזל: "לכן אנו זקוקים לפיתוח וכתוצאה מכך משאבים... אלא שאין לנו משאבים אלו: אם כל העולם היה צורך כמו מַעֲרָב,
יידרשו 5 כוכבי לכת כדי לענות על הצרכים שלנו כאשר אנחנו כבר צריכים 1.7.

​

אם נוסיף את הסיכונים המתועדים בצורה מושלמת של התחממות כדור הארץ, זיהום האוקיינוסים וכריתת יערות, הדחיפות של שינוי עמוק של דרכי הייצור והצריכה שלנו נראית ברורה.

​

העברת הייצור ("onshoring") מבוססת על שלושה גורמים:

​

1 - שלב של דיגיטציה מואצת של הכלכלות שלנו ושל המפעלים שלנו, המאפשרת כעת להשיג עלויות ייצור דומות לאלו של מדינות מתעוררות (תעשייה 4.0 וייצור על פי דרישה על ידי יכולת אספקה ​​מיידית למפיצים);

​

2 - המעבר לאנרגיות מתחדשות, לפיכך מקומיות, במחירי שוק: מתנהל מעבר אנרגטי עולמי, ובעיקר הרכבה מחדש של תמהיל החשמל המבוסס על פריחה באנרגיות מתחדשות, עם גרעין וגז, שנועדו לתחליף לפחם;

​

3 - הכניסה סוף סוף לעידן האקולוגיה התעשייתית שמציעה אפשרות של
מקור חומרי גלם בחלקו מקומי;

​

רובוטיזציה ואוטומציה הן פריצות דרך מרכזיות, כחלק ממהפכה תעשייתית רביעית אמיתית, עם אפשרות לחיבור בין כל שרשרת הייצור, במיוחד בתעשיית הרכב.

​

דיגיטציה זו של הייצור מציעה זריזות וגמישות שאין דומה לה כדי להסתגל לביקוש קרוב ככל האפשר לצרכן. רובוטים רווחיים יותר ויותר ומאפשרים להתכנס לעלויות הייצור של מדינות מתעוררות, שפעם היו ללא תחרות.

​

העולם הקרוב יהיה גם בר קיימא: הוא ישתתף בחיסול סדרה שלמה של תחבורה מיותרת וכתוצאה מכך בהפחתת פליטת גזי חממה, כמו גם בהפחתת צריכת המשאבים. מבחינת חווית הלקוח, זה יביא אותנו לעידן של התאמה אישית המונית, הרחק מהסטנדרטיזציה של שיטת הייצור של פורדיסטי, עם מוצרים שהולכים ומתבדלים, ומותאמים בצורה מושלמת לדרישת הלקוח.

​

"תוצרת מקומית" תעדיף אזורייזציה של הייצור: אנחנו יכולים להמר על המשך תנועה של דה-תיעוש של המטרופולינים, בגלל השפעות הגודש (מחירי הנדל"ן בפרט) ושל התקנת תעשיות לאורך החופים למשל ובעיקר ליד רשתות תחבורה.

​

התחדשות של ערים בינוניות עשויה להתחיל, עם תנועות אוכלוסייה נוחות יותר בעקבות משבר קוביד-19. עם זאת, חוסר הוודאות נמשך: "כל זה כמובן נותר להיכתב ותלוי במידה רבה במי ייתן את הטון והדוגמה בעולם החדש הזה, מי יהיו אדוניו ולכן מסוגלים לעצב אותו. הפנים, הגדולות יתרות".

​